להתנדב …מי שהרוויח סכום כזה בחמש שעות הוא הכל חוץ מ”פראייר” ומי שמפיץ אמירות רדודות נוסח “כל המשקיע שוקע”, גורר עצמו לחיים נטולי סיפוק והשראה.
ואת זה כותב מי שיש האומרים עליו “פראייר/ מחפש תשומת לב/ אין לו חים/נאיבי/תמים”.אני מניח כי המתואר לעיל משקף את מה שאנשים חושבים על מישהו שבמשך שנים היה חבר פעיל בכל ועדות המושב(בהתנדבות),

בארגון פעילויות שונות לטובת המושב, (בהתנדבות), ובהדרכת קבוצות וסדנאות ללא כל תשלום במקום עבודתו. (בחינם למי שאין לו).
ובעניין הזה, בשונה מעניינים אחרים, לא אכפת לי מה אנשים חושבים עלי. ההיפך. אני רוצה להסביר להם שהם טועים.

אני רחוק מלהיות פרייאר. אני מי שאני, לא מי שאני צריך להיות בעיני מישהו.

המילים לא נאמרו כמנטרה ולא בצורה מטיפה אלא שבדרך כלשהי ובלי הרבה דיבורים גדלתי מתוך הבנה שצריך לעשות וצריך לתת לחברה ובכל מעגל חיים-מדינה, משפחה, חברים, מקום עבודה, מקום מגורים ועוד. ויש לזה שם- עזרה ואכפתיות לקהילה .
ומפני שהדבר נראה בעיני טבעי נהגתי להתנדב לאורך חיי כולל בחברה הפרטית שהקמתי: ” שדות ישראל”.

החזון של “שדות ישראל” עוסק בטובת ובקידום החברה בישראל, בהעצמה, בחיבור בין אנשים, ללא הבדל דת גזע ומין, כל המגדרים וכמה שיותר מהם יחד הרי זה משובח.
כל העובדים שלי לאורך השנים יודעים היטב כי ארגונים ממוסדים וממשלתיים כמו גם חברות וארגונים מסחריים משלמים בהתאם לסולם העלויות שתוכנן עבורם כך שיאפשר לכל קבוצה להגיע ,
כולל לאלו הנמצאיםבתחתית הסולם הסוציואקונומי ואין ברשותם את היכולת הכספית המתבקשת- לגביהם הוריתי תמיד וכך אני פועל גם כיום, להזמינם גםללא כל תמורה.

אופן פעולה זה צימח כנפיים ובשדות ישראל מתקיימות פעילויות וסדנאות ללא כל תמורה, כולל מדריכים כיבוד ועזרים, בתכיפות שלא הייתה מביישת עמותה חברתית כזו או אחרת.
במסגרת פעילותנו זו התוודענו לפרויקט “ידידות צהלה” שהקים תת אלוף רן פקר ז”ל, וזכינו לארח אלפי בני נוער ולערוך להם מסע ייעודי ייחודי- “מסע חזקות “.
בסיום ימי הפעילות המאתגרים, קיבל כל חניך את רשימת החזקות שלו כפי שעלו מהתצפית שלנו על אופן התנהגותו. הרשימה נועדה לחזק ולהעצים
אך ורק את החזקות והאלמנטים החיוביים – פסיכולוגיה חיובית במיטבה. אני יכול להעיד כי יש רבים הזוכרים חוויה זו לאורך שנים.

היו עובדים בחברה שלי שתהו על התנהלותי אשר נתפסה בעיניהם כ”בלתי כלכלית” .היו גורמים מחוץ לחברה שסברו שאני “עוף מוזר”.
אבל אני בשלי ויותר מזה – אני אומר לעיתים כי הסדנאות המרגשות ביותר עבורי הן אותן סדנאות שנעשו ללא תמורה ועבור אלו שהיו זקוקים לה יותר מכל. לחיזוקים, למילה הטובה ולתחושת העצמה .
התנדבות זה בכלל דבר אגואיסטי (האם בכלל יש מציאות אלטרואיסטית ? כנראה שלא )

תמיד טענתי שהתנדבות היא “העבודה” הכי משתלמת. מעבר לכך טענתי שהתנדבות היא למעשה סוג של מעשה אגואיסטי שכן אתה מקבל המון ,אמנם רק ללב ולנשמה , אבל זה הרבה יותר מכל תשלום שהוא.
ידעתי גם שלהתנדב משתלם מבחינה עסקית וגם כלפי חברות ששילמו מחיר מלא- המנטרה הקבועה שלי היא לתת יותר. להפתיע בנדיבות. לא לעמוד על הדקה, לא להתקטנן, לתת כמה שיותר כולל מעצמי. אנשים זוכרים מה גרמת להם להרגיש וזה יקרה רק מנתינה מנדיבות ומרגישות.
יחד עם זאת מעולם לא חשבתי על נדיבות במונחים של השקעה טובה כלכלית וכספית. אבל-
החיים מפתיעים אותנו תמיד. ..היקום כפי שנוהגים לומר, מזמן לך התרחשויות שרק בדיעבד אתה יכול להבין:
ההשקעה הכלכלית הכי משתלמת שהייתה לי בחיי הייתה תוצאה של נדיבות. מעולם לא הרווחתי לשעת עבודה 10000 דולר!!!!
מי מעביר לחשבון שלי 50,000 $ ?

יום אחד צלצל הטלפון ועל הקו מדריכה של משרד התיירות. היא הכירה אותי ואת הפעילות והחזון של שדות ישראל והיא מספרת לי שיש לה משפחה, שני ילדים וזוג הורים, הילדים נולדו עיוורים וחרשים והיא מבקשת שאארח אותם בשדות ישראל.
אני מחליט להתנדב בלי היסוס ונותן תשובה חיובית, מסמן ביומן את המועד שקבענו, בראש שלי אני מדמיין משפחה ישראלית שהגורל לא שפר עליה במיוחד, אני מניח שאין ביכולתם לשלם ואני שמח לארגן להם יום של פעילות מהנה ומיוחדת. רשמתי ביומן ושכחתי.
החודשיים עברו וביום הנקבע הם הגיעו. הופתעתי שהם הגיעו ברכב של משרד התיירות, עם סמל המנורה על הדלתות, הסתבר שהייתה זו משפחה מקנדה שקיבלה אירוח מכובד.

לא ממש התעמקתי בכך, קיבלתי את פניהם, היה יום יפה, עיוורים וחרשים…מה אני עושה איתם ? ההורים היו דוברי אנגלית כמובן ותידרכו אותי על המיקום המדויק שעלי לעמוד ועל עוצמת הקול שעלי לדבר בכדי שיוכלו להתמצא ולהבין.
שני הילדים (לא ממש ילדים, כבר בני 40) היו מצוידים בטכנולוגית שמיעהמתקדמת שסייעה להם להבין אותי.

הכרנו, התחברנו במהרה וביקשתי מההורים לחזור אחר הצהריים ולהשאיר אותי איתם לבד.
המדהים הוא שבדיוק באותה תקופה פיתחתי סדנה שקראתי לה “מעבר לחושים”.
מי יותר מצמד חמד שכזה יכול לעזור לי? הם הרי רואים ומבינים את העולם אחרת, מעבר לחושים שאנו מכירים.
עברתי איתם חוויה מסחררת, נוצר בנינו חיבור בלתי נתפס. עשיתי איתם סימולציות כפי שאני עושה עם כל אחד, הם טיפסו, קפצו, התמודדו ובעיקר אותגרו ונהנו, שעות . בלי הנחה אמרתי להם,
אתם חייבים ואכן תצטרכו לחשוב כמו כל אדם, אני בטוח שתצליחו בכל משימה, אז אם לא רואים תחושו ואם אתם לא שומעים תתעקשו לשאול עד שתבינו.
ואני חופר להם ללא הפסקה בשאלות שלעולם לא חשבתי שאשאל: איך נראים לכם השמיים ? מה זה צבע כחול ? אדום ? איך נראה ורד למשל ? נתתי להם למשש לגעת ללמוד על המבנה,
שאלתי ושאלתי וככל ששאלתי רציתי לשאול ולדעת יותר.והם ענו לי בסבלנות ובפירוט ,וכך התנהל מפגש חד פעמי.
והשעות עברו .ההורים הגיעו ואנו מתכנסים לסיום, אני רואה שהילדים נרגשים , דמעות בעיניהם, והם מספרים להורים את חוויות היום.
נפרדנו בהתרגשות רבה, הבטחנו לשמור על קשר ,החלפנו מיילים וטלפונים ,התחבקנו .

אני נרגש לא פחות מהם. לוקח לי זמן להירגע. כמה קיבלתי מהם היום וכמה למדתי, איזה יום מדהים, סל של תובנות חיים. אמנם בלי שקל אבל אושר ועושר פנימי.
עבר חודש וקיבלתי מייל ארוך מאוד. הם מתנצלים שלקח להם זמן להודות, לקח להם זמן למצוא את המילים, כך כתבו.
בסוף המכתב הם מבקשים שאתן להם את מספר הבנק והחשבון של שדות ישראל. הם רוצים לתרום מעט בכדי להודות על החוויה וגם שיתאפשר לי לעזור בעתיד לאחרים. חשבתי שהם מצאו לנכון לשלם סכום סמלי על האירוח והזמן אבל זה לא היה מה שהם חשבו .
שבוע לאחר מכן התקשר אלי מנהל סניף הבנק וביקש לדעת מה מקור 50,000 הדולרים שנחתו בחשבוני. הייתי בטוח שזו טעות עד שהסביר כי מדובר בהעברה מקנדה .

לא ידעתי את נפשי. זו לא הייתה ההתרגשות מהסכום הגבוה כפי שהייתה ההתרגשות שניתנה בידי ההוכחה הניצחת ,גם לחבריי הציניים ביותר, גם למי שחושב שאנשים הם תמיד כפויי טובה, הנה ההוכחה שנתינה ואכפתיות יכולים להשתלם גם באופן הכלכלי ביותר.
חשבון פשוט- נתינה, אכפתיות ונדיבות הם השקעה משתלמת.
ועוד חשבון פשוט- 50,000 אלף דולר לחלק ל- 5 שעות שווה 1,0000 דולר לשעה.

נכון זה לא קרה קורה יקרה הרבה פעמים , אבל , הרבה פעמים התגמול שקיבלתי היה פחות דומה לדולרים ויותר דומה למושג האבסטרקטי ביותר בעולם- סיפוק, אושר.
ואת הסיפור הזה אני מקדיש למי שחושב להתנדב ולחזק אותו.
ואני מקדיש אותו גם לכל אלו שלא, וזה בסדר גמור. רק בקשה אחת – ותרו על הציניות, זה מיותר.

מי שרוצה ללתרום לחברה, לחוות משמעות ולהיות מורה לחיים, לחץ פה.