פגשתי אותו במקרה ראיתי אותו במקרה שמעתי עליו במקרה. תחשבו כמה דברים קורים לנו בחיים במקרה. יש הקוראים לזה גורל , יד מכוונת, הכל אפשרי.
ואני נדהם כל פעם מחדש מעוצמתו של המקרה. ממה ש"מקרה" יכול להוביל אחריו ואיך לפעמים חיים שלמים משתנים בעקבותיו. ויותר מכל זו ההפתעה.
איך אנחנו מופתעים כל פעם מחדש מהאופן המקרי של השתלשלות חיינו אחרי ה"מקרה".
וזה בדיוק מה שקרה לי עם האלוף רן פקר, מפקד חיל האוויר לשעבר, איש רב עשייה ופעלים. איש שמסמל עבורי תכונות של מנהיג.
על רן פקר כמו רבים מאיתנו שמעתי ואף שמעתי אותו פעם בהרצאה. איש מרשים ללא צל של ספק.
אבל כל זה לא הכין אותי ליום בו פגשתי אותו, במקרה. אני טייס חובב , עולה על הרקולס צבאי משדה דוב לחצרים. רן פקר יושב מולי ומתחילה שיחה. התרגשתי,
מודה. לשבת מול דמות מיתולוגית כזו בהליקופטר קטן, לא קורה כל יום. מקרה מבורך.
רן פקר החל לספר לי על פרויקט התנדבותי חינוכי בשם "צהלה", לי לא היה מושג מהו. ומהמצב של אין לי מושג עד למצב של אני רוצה להצטרף ולקחת חלק בדבר הזה – עברו שתי דקות. נשמע לכם לא הגיוני נכון?
אז תחשבו על זה במושגים של- התאהבות. פגשתם מישהי /הו ואחרי כמה שניות הלב שלכם קופץ? תחשבו על זה במושגים של חברות חדשה.
פגשתם אדם והתחלתם שיחה והוא או היא פשוט ריתקו אתכם לחלוטין? זה קורה לכל אחד מאיתנו במהלך החיים . נדרש זמן כל כך קצר להתלהב / להתאהב/ להיתפס מאדם ש"עשה" לנו את זה.
אז אני התאהבתי ברן פקר שסיפר לי על הפרויקט שלו. ראיתי את עיניו הנוצצות ואת ההתלהבות שלו כשהוא דיבר על "צהלה". על הנוער הזה ש ההתלהבות דבקה בי,
גם ההתרגשות וכל מה שרן פקר שידר בדברו על "צהלה".
וכעבור שתי דקות אני רציתי להצטרף לפרויקט הזה, הרבה הרבה לפני שהבנתי בדיוק מהו או במה דברים אמורים.
רציתי להצטרף לפרויקט של רן פקר בגלל תכונות של מנהיג בהן ניחן רן פקר. בשביל רן פקר. עבורו איתו ולמענו . לגעת בדמות המיתולוגית הזו שעצם ההתחככות בה עוררה תחושה של גאווה , אמונה, כבוד ועשייה.
ובדיוק כמו שאחרי שפגשת מישהי/הו שסובבו לך את הראש ואתה קובע איתו פגישה נוספת כמה שיותר מהר, כך הגעתי למשרדו של רן פקר בהרצליה, למחרת בבוקר.
ומאותו בוקר ובמשך שנים אני מתנדב ב"צהלה". מקבל ומדריך קבוצות להם הכנתי מסלול ייחודי, וכל זה, כאמור, בדרכו של רן. הלכתי, כמו כל שאר המתנדבים, שבי אחריו.
רן פקר ייצג את הערכים בהם אני ורבים מאיתנו מאמינים. אהבת הארץ, המדינה והצבא מהמקום הכי אמיתי והכי לא ציני. הבחירה שלו בתחום החינוך נבעה מההבנה שמפה הכל מתחיל.
אז רן ייצג עבורי ועבור רבים מאיתנו את הערכים העמוקים שלנו, כולל את אלה שכבר פחות מקובל לדבר עליהם מבלי להישמע קלישאתיים.
ולפני שנה רן פקר נפטר.
וכשרן נפטר נוצר חלל ענק.
ועל זה אני רוצה לכתוב היום.
מפני שכשמנהיג כמו רן נעלם, נוצר משבר ענק ובלבול גדול אף יותר. נוצר שבר הגובל באבדן דרך. נוצרת תחושה של גורים שנותרו בלי האמא המגוננת שלהם, כמו עם שנשאר בלי המנהיג נערץ שלו.
אין דרך להתכונן לזה ואין קיצורי דרך . נופלים בכל מהמורה אפשרית .
והאתגר האמיתי הראשון זה להתאחד. זה לא לתת לבלבול ולמחלוקות להפריד בננו, זה לחזק את המשותף מפני שהדרך לפירוד ולסכסוכים תלולה מדי ומסוכנת מדי.
והחלק הכי קשה זה למצוא ראש חדש, מוביל חדש ,מנהל חדש, מנהיג חדש, איך שתרצו לקרוא לזה.
וכולנו מכירים את זה ממקומות שונים בחיינו. מפקד עוזב. בוס מסיים תפקיד. מנהל בית ספר פורש. מנכ"ל מפנה כסאו לדור ההמשך. ולהבדיל אלפי הבדלות- ראש משפחה נפטר,
אמא או אבא משמעותיים, עמודי תווך בחיינו, ונוצר חלל ענק.
ולחלל הזה מישהו, בשלב כלשהו, יכנס. מישהו חייב למלא את המקום של אותה דמות נערצת, מקובלת, מיתולוגית.
ופעמים רבות אנחנו ממש לא מקנאים במישהו הזה.
פעמים רבות אנחנו עוינים אותו טרם נתנו לו יום חסד אחד. אנחנו בוחנים אותו במיליון עיניים. עוקבים אחר כל צעד ולו הקטן ביותר ובעיקר- משווים אותו לקודמו.
אנחנו לא נוהגים כך כי אנחנו אנשים רעים. אנחנו לא נוהגים כך כי אנחנו רוצים בכישלונו.
אנחנו מתנהגים כך כי קשה לנו.
כי תחושות של צער אובדן כעס ותסכול מוציאות מאיתנו התנהגויות בהתאם.
וגם במקרים הפוכים- במקרים בהם אנחנו מצפים לממלא המקום , מייחלים לבואו עם כל הכוונות הטובות- גם אז זה לא תמיד מצליח. זה לא תמיד מצליח בדיוק מאותן הסיבות- קשה לנו, מבולבל לנו.
יש מילה שמתאימה מאוד לכל שתיארתי: התנגדויות.
יש בנו התנגדויות מודעות ולא מודעות. זן הסיבה לכך שפעמים כה רבות אנחנו לא נותנים צאנס אמיתי. אנחנו לא תמיד מוכנים לתת מקום לדמות שונה.
אנחנו לא תמיד מוכנים לקבל שינוי בניהול, בהתנהלות, ואף בחזון.
וכן, לפעמים קשה לנו להיפרד מאותה דמות שיש בה את כל התכונות של מנהיג. דמות זו איננה עוד וזו הדרך שלנו "לשמור אמונים".
וההתנגדויות שלנו הן כמו כדור שלג .
וממלא המקום מרגיש אותן.
והשאלה אם הוא יצליח או יכשל תלויה בהמון גורמים, אבל, בעיקר, בנו. בעיקר בתחילת הדרך שלו.
ולסיום אני רוצה לתת דוגמה שכולנו מכירים.
שמעון פרס כנשיא מדינת ישראל.
אחד הנשיאים המוערכים הנערצים והאהובים שידעה המדינה.
וכשהוא פרש היה נראה לרבים מאיתנו , לי בוודאי, שאין , שלא קיימת דמות כלשהי היכולה להיכנס לנעליו.
ואז הגיע רובי ריבלין.
והוא הניח בכבוד ובעדינות את נעליו הענקיות של שמעון פרס
ונעל נעלים חדשות, את נעליו שלו.
והוא הצליח ומצליח ויצליח מפני שהוא רגיש מספיק ומודע מספיק וחכם מספיק בכדי לדעת מה כן ומה לא ובעיקר את נפש עמו.
ואם זה הצליח, בקנה מידה עצום של עם ושל מדינה, זה יכול להצליח גם בהרבה מקרים אחרים בחיינו.
אנחנו חיים בתקופה בה המילה מנהיגות היא חלק מהשיח היומיומי.
אני מאמין שניתן לרכוש תכונות של מנהיג
