השף חיים כהן עשה את זה בגדול והוא לא היחיד, הוא הרכיב את הגלגל הפרטי שלו נכון ומדויק. יש המון גלגלים ממש מתחת לאף שלנו, כולל זה ששר אותם בבית קפה קטן בכרם התימנים….והם כולם מונעים ממוטיבציה פנימית אדירה.

אני עדיין מחפש את המילים לתאר את ההרגשה הזו שבה כל החושים שלי מתעוררים ומתחדדים בו זמנית, בהרמוניה מושלמת, כמו בקונצרט רב חושי מסחרר, והמנצח מצליח להוציא את המיטב מכל אחד ואחד מהחושים שניתנו לי.
העיניים שלי עוקבות אחר המלצרים שנעים יחד ולחוד, בתזמון מושלם, בשפת גוף מדויקת, בתנועות שמשרות חום ורוגע ונותנות לי את ההרגשה שאני פה ממזמן, רצוי ונינוח.
האוזניים שלי קשובות למוסיקה של שנות השבעים וכל שיר כמו נכתב בדיוק בשביל המקום הזה והרגע הזה.

ריחות נפלאים עולים מהמטבח הפתוח ואני יושב על הבר וצופה ממש מקרוב בטבחים המרכיבים כל מנה ומנה ובאיזה דיוק והשקעה ואיך שמקפיצים את הרוטב וזורים את המלח וחותכים עוד נתח עסיסי שמטריף את חוש הטעם שלי וכשמניחים את הצלחת מולי ,
הידיים שלי רוצות לגעת וללטף ולטרוף, אבל לא נעים, בכל זאת אני במסעדה מכובדת, מסעדת הדגל של השף חיים כהן , למרות שאני נשמע דווקא יותר כמו אייל שני עכשיו….

ואני מודע. אני מודע לזה שאני חווה, פשוטו כמשמעו, את המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי, שקיבלנו כולנו בעולם הזה- את החושים שלנו .
השימוש בחושים שלנו, שבדיוק כמו הכישורים שלנו, היכולות שלנו, קיימים, ניתנו לנו, ואנחנו לא משתמשים בהרבה מהם. העיניים שלנו מפספסות את הפרטים הקטנים, האוזניים שלנו נסגרות למה שעלינו לשמוע, לעיתים מסרבות להקשיב,
הריחות שמזכירים לנו אנשים ותקופות אחרות מתאדים ואנחנו לא נותנים לעצמנו לגעת, למשש ,לטעום, לנסות, כמו שהיינו רוצים , כמו שהיינו פעם, ילדים.
חיים כהן לא המציא את הגלגל. הוא הרכיב אותו. את הגלגל שלו. הוא הרכיב אותו טוב ונכון ומדויק.

ולא רק חיים כהן והמסעדה שלו . יש הרבה חיים כהן מסביבנו. הרבה אנשים שחיים על פי מוטיבציה פנימית שלהם. צריך רק לקלוט אותם ועל זה בדיוק אני רוצה לכתוב – על הסיור שלי בתל אביב בסוף השבוע האחרון. פחות משעה נסיעה מהבית. סיור אחד מני רבים שהציעו לי ולזוגתי אורית מתוך רשימה בלתי נגמרת של סיורים שקיימים בעולם הגדול הזה:
סיור בעקבות ג’ק המרטש ושרלוק הולמס בלונדון,סיור בעקבות גיימס בונד בלונדון,סיור בעקבות הביטלס, שוב, לונדון, סיור בעקבות האדריכל גאודי בברצלונה,סיור גלריות בצ’לסי ניו יורק,סיור רדוף רוחות !!!!בגדה המזרחית בלונדון… טוב, לבסוף-
החלטנו ללכת על בטוח , (בטוח במובן שנזכה גם לחזור שלמים מסיור)
ובחרנו בשוק הכרמל וכרם התימנים. סיור גם. ולא סתם סיור. סיור טעימות שהתגלה כסיור של סיפורים ואנשים ונשמה ואוכל ותובנות ורגש וסחרור חושים.

פעם, ללכת לשוק או רק לומר את המילה שוק, היה מעלה בי ריח חזק של דגים, מראות של לכלוך, דחק, צרחות, דחיפות, בלגן, זיעה, בקיצור- כל הסיבות הטובות לנטרל את החושים שלי. את כולם.
אז מחקו את כל מה שתיארתי עכשיו , את כל מה שזכרתם מהמושג שוק, בטח ובטח מהתקופה שהייתם ילדים. לימדו מושג חדש: “בסטת בוטיק”. אמיתי.

כל בסטה מתמחה בתחום מסוים. למשל, בסטת העלים הירוקים. בסטת פירות. בסטת לחמים. בסטת חלווה. בסטת שמן זית. בסטת תבלינים , חנות גבינות , חנות בשר, חנות דגים. התמקצעות אמיתית.
ואם אומר לכם שביקרתי בבית כנסת לחומוס, שהתארחתי בבסטת “אינעל העולם” וישבתי בבית קפה של האדם הכי שמח בעולם, תאמינו לי? מקווה שכן, כי כל אלו קרו באמת-

את הסיור שלנו החלה שיפרה המדריכה בשיחת היכרות קצרה בגינה ציבורית קטנטנה בכרם התימנים ומשם לנקודה הראשונה- בית קפה אותנטי ,
עם המון חביות ענק של פעם ובכל אחת סוג אחר של קפה.בעל בית הקפה, אדם דתי בן 65 בערך החל לדבר איתנו. ציפינו להרצאה על- קפה נכון? אז זהו שלא. פה, בבית קפה קטן, בכרם התימנים בתל אביב ,
פגשנו את אחד האנשים המאושרים ביותר בעולם. ולא בגלל הקפה שהוא מוכר אלא בגלל שהוא עושה בדיוק את מה שהוא הכי אוהב לעשות. הוא שר. הוא שר בכל הסגנונות. אופרה. פרנק סינטרה. מזרחית. תימנית. סרנאדות. הכל. הוא מקפץ בין כל הסגנונות ומתופף על פחיות הקפה הענקיות. והוא מאושר. ושמח.
ולאחר ששיתף אותנו בסיפור חייו הוא מדגיש שוב ושוב- אדם צריך לעשות ולשאוף לעשות כל הזמן את הדברים שהוא אוהב. לא לוותר על החלום.לא להזניח מוטיבציה פנימית שמרימה אותו.

מבעל הקפה המזמר והשמח המשכנו בסיור בשוק. עצרנו לטעימות של לחוח , של חלבות, של מיצים, של חומוס במקום שנראה כמו בית כנסת בצפת,
טעמנו שמנים וגבינות ומה לא, פגשנו אנשים צבעוניים ומרתקים ושמענו את סיפורי החיים שלהם שהאחרון שבהם הוא –”מר אינעל העולם”: מוכר ירקות שכל מילה שנייה שלו היא, אינעל העולם. אביו מוסלמי,
אמו יהודיה, והוא- מוסלמי למוסלמים ויהודי ליהודים. אינעל העולם. אי אפשר תמיד להבין את העולם, אז מבחינתו- אינעל העולם אחד גדול.

לסיום, אני חוזר לעניין עם הגלגל. יש המון גלגלים ממש מתחת לאף שלנו. יש המון אנשים שמרכיבים אותם. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להשתמש במה שיש לנו.
בחושים שלנו. בכישרונות שלנו. ביכולות שלנו. ולחוות אותם. להרגיש אותם. למצות אותם. לחלום אותם. לשאוף אליהם . אפשר גם לשיר אותם בבית קפה קטן בכרם התימנים.

אל תהסס. אנחנו עושים את זה כבר 20 שנה בהצלחה. לחץ כעת וקבל זריקת מרץ למוטיבציה שבך ובכל אחד מהסובבים אותך!