לא רק שהבלונדינית הכי יפה בכיתה היא גם הכי חכמה, פיקחית, טובת לב, נחמדה ועשירה, מסתבר שהיא גם הכי מאושרת. מאושרת, רגועה, נינוחה ומודעת לזה. מאושרת יותר מכולם. לבלונדינית הזו קוראים דנמרק. דנמרק היא מעצמת אושר. היא מעצמת אושר על פי מדד האושר העולמי מטעם האו"ם. היא מעצמת אושר על פי סקרי ה- OECD הבודקים את הסיפוק מהחיים ועל פי הסקר החברתי האירופי . למעשה על פי כל גוף עולמי שעוסק באושר וגופים כאלו קמים חדשות לבקרים.

הם מתרבים מפני שמדינות (ואין הכוונה לתימן, אירן , אפגניסטן וכיוצא באלו) עושות מאמצים למדוד את הצלחתן כחברה לא רק במדדים של צמיחה כלכלית אלא במדדים הנוגעים לשיפור חיי אזרחיהן. לא רק עלייה ברמת החיים אלא גם איכות החיים. הפרדיגמה הישנה הרואה בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) את אבן הבוחן העיקרי להתקדמות, נחלשת.

והנושא הזה של האושר , של מהו אושר, של החתירה אליו,  אם יש דבר כזה בכלל,  סיפוק מהחיים,  משמעות,  יחסים בין אנשים,  מהות,  עשייה , תוכן , הטבעת חותם- כל אלה מעסיקים אותי בשדות ישראל ומעסיקים את רוב רובו של העולם המערבי כיום.

ואני בחרתי לכתוב היום על תפיסת האושר הדנית, תפיסה אחת מני רבות, תפיסה נוספת ממנה אנחנו יכולים ללמוד משהו, קטן ככל שיהיה, אבל מוצלח עם קבלות…

אז למה דווקא דנמרק??? מה יש בדנמרק ???? מה שונה בין דנמרק לשכנותיה הבלונדיניות האחרות??? מה הופך אנשים החיים בחושך שבעה חודשים בשנה וחוטפים גשם 179 ימים בשנה ומשלמים מיסים מהגבוהים ביותר בעולם למאושרים כל כך??? מה יש לה לדנמרק שאין לאחרות?

אז מסתבר שאני לא הקנאי היחיד ולא הסקרן היחיד לעניין האושר הדני.

יש גם את מייק וייקינג. מיהו המייק וייקינג הזה? אדם משועמם שמחפש משהו מרגש באומה הדנית? לא . אחד שמעביר ימיו אל מול האח הבוערת ומדבר על אושר? לא.

מייק וייקינג הוא אדם רציני מאוד.  הוא מנכ"ל המכון לחקר האושר בקופנהגן. זהו מוסד מחקרי עצמאי המתמקד באיכות חיים, באושר. מייק וייקינג חוקר את גורמי האושר האנושי. מכון המחקר של מייק וייקינג הוא ה"מכה" של חוקרי האושר ואיכות החיים באשר הם. המכון שלו הוא מרכז עלייה לרגל. בין העולים לרגל נמצאים הניו יורק טיימס, הצ'יינה דיילי, הוושינגטון פוסט, הבי בי סי , אין סוף משלחות , חוקרים,  וקובעי מדיניות מכל העולם .

הם נוהרים למכון שלו במטרה לגלות מהם הסיבות לרמות הגבוהות של האושר הדני לעזעזל??? את לעזעזל אני הוספתי ואני חושב שמותר לי, בכל זאת , אני חי במדינה שמזג האוויר הוא הנושא האחרון שמטריד אותה ….

מייק הבין לאחרונה שיש במתכון הדני לאושר עוד רכיב שטרם זכה לתשומת הלב הראויה. לרכיב הזה קוראים הוגה.

אז תחזיקו חזק ותנשמו עמוק כי קשה להסביר מה זה הוגה.  גם למייק קשה להסביר והוא כתב ספר שלם רק על זה.

הוגה זו מילה שמרגישים אותה , מילה שנוגעת בחוויה, באווירה ובתחושה יותר מאשר בדברים מוחשיים. חלק מהפירושים יכולים להיות יצירת האינטימיות, חמימות נפשית, היעדר מטרדים, הנאה מדברים מרגיעים, חברתיות חמימה ושתיית שוקו חם לאור נרות. מה שבטוח זה שהוגה נוגע לשהייה במחיצת אנשים אהובים, לתחושת ביתיות וביטחון .  ואין כמו הסיפור הבא בכדי להסביר הוגה:

"בחודש דצמבר אחד, ביליתי סופשבוע בבקתה נושנה עם כמה חברים. מסביב  היה הכל מכוסה שלג צחור. בשעה ארבע, כשהשמש שקעה, ידענו שאת אור השמש הבא נראה כעבור 17 שעות. נכנסנו לבקתה והדלקנו את האח. כולנו היינו עייפים ומנומנמים אחרי טיול רגלי ארוך וישבנו במעגל מסביב לאח הבוערת לבושים סוודרים גדולים וגרבי צמר. שקט. הקול היחיד שנשמע היה בעבוע הנזיד המתבשל על הכיריים ופצפוצי בולי העץ שבאח. לבסוף שבר אחד מחברי את השתיקה: "היש יותר הוגה מזה?"

"כן" אמרה אחת מהבנות כעבור דקה. "אם הייתה משתוללת סערה בחוץ".

עכשיו תאמרו כולכם- נו, באמת. ביקתה, שלג, אח בוערת וגרבי צמר. מה הקשר של כל אלו לישראל? מה הקשר של כל אלו לרוב המקומות בעולם שאינם המדינות העשירות, המפותחות  והשבעות ביותר?

אתם צודקים. אין קשר. והכי קל זה לפסול, לשלול, לצקצק בלשון ולהגחיך את ההוגה בפרט ואת הדנים המאושרים האלו בפרט. ולעשות את זה -זה הכי קל.

לכן אתם גם טועים.

כי יש קשר.

הקשר הוא ברעיון, בעיקרון, בתפיסה. בעקרונות האוניברסאליים שההוגה הדנית הזו ראויה להעתקה, מרגיזה בפסטורליותה ככל שתהייה.

וכדי להסביר את אלה אני חייב לחזור להוגה-

הוגה הוא מאפיין שמגדיר את התרבות הדנית, בדיוק כשם שהחופש מאפיין את האמריקאים, הדקדקנות את הגרמנים והאיפוק את האנגלים.

הדנים חיים הוגה, חולמים הוגה ושואפים להוגה בחיי היום יום שלהם. יש לך בגדי הוגה, פינת ישיבה ביתית הוגה, מאכלי הוגה, מצב רוח הוגלי, מסעדות ובתי קפה נמדדים ברמת ההוגליות שלהם, מפגש חברתי מצומצם בביתך שלא היה הוגה הוא מפגש שנכשל. ומה שתיארתי כאן הוא קצה המזלג בשפה ההוגלית. כמעט מביך, בחיי.

אבל מה שמהותי בהוגה, מה שמשמעותי  בהוגה, הוא הצד החברתי שלה. מערכת היחסים בין האנשים שעושים הוגה- מפני שהוגה מחייבת התחשבות ודאגה לזולת, הכרת תודה על מה שיש כאן ועכשיו, נוכחות אמיתית, מכבדת, כזו שברור לכולם שאין מקום לכוכב שמשתלט על השיח ומבטל את ההקשבה לאחרים. אין כוכבים, יש שוויון. בלי כל אלה אין הוגה.

ההוגה אומרת לכל חבריה : חברים ומשפחה יקרים. אין תחרות. אנחנו כבר אוהבים אתכם, אין לכם צורך להתפאר בהישגים שלכם. אנחנו אוהבים אתכם כפי שאתם בדיוק, לא חלה עליכם שום חובת הוכחה. אנחנו יכולים לנהל שיחה כנה ואמיתית, אנחנו מקשיבים אחד לשני, אנחנו פה בכדי לתמוך. הכל בסדר, הכל הוגה.

ההוגה אינה בעצם המפגש החברתי. ההוגה היא סוג המפגש הזה, האופי שלו, האיכות שלו, העקרונות שלו. כל זה אינו פוסל כמובן מפגשים חברתיים מסוגים שונים, בוודאי שלא, אבל מאיר את שהוכח כבר במאות אם לא אלפי מחקרים שונים על אושר – הקשרים החברתיים החשובים ביותר הם הקרובים ביותר, הם קשרי העומק שלנו, הם אלה שאנחנו משתפים במחשבות, ברגשות, ומקבלים את התמיכה האמתית והאוהבת. בקיצור הוגה הוא ההפך מרעש וצלצולים.

הוגה היא הערכת התענוגות הפשוטים של החיים .

ולכן הוא יכול להתאים גם לכל אחד מאיתנו.

אז נכון. קל לחיות הוגה במדינת רווחה , כזו שהבריאות, ההשכלה הגבוהה, דמי האבטלה, חופשות שנתיות, ביטחון כלכלי ואישי וסיום יום עבודה בארבע או חמש הם צורת החיים הטבעית של אזרחיה.

ונכון גם שאין דני שצריך לשלוח את הילד שלו לצבא. הכי נכון.

ובוודאי שאין לעשות אידיאליזציה ולראות רק את הירוק העז של הדשא של השכן, ברור שיש צבעים אחרים שאנחנו לא יכולים לראות מעבר לגדר.

אבל אנחנו כן יכולים לראות מודל מנצח ולהעתיק ממנו את האלמנטים אשר גורמים להם להיות הבלונדינית הכי מאושרת בעולם, גם ביחס לחברותיה היפות והמוצלחות לא פחות.

בשדות ישראל אנחנו יודעים שאפשר לחיות חיים מלאים ומאושרים. אושר הוא לא רק מושג.

לפרטים נוספים כנסו לסדנאות שלנו.