אתה חושב שיש שוני. ברור שיש שוני . פיזית אנחנו נראים כמו בני אדם שחיים על כוכבים אחרים, האמת גם תפיסתית, עולמות שונים לגמרי. אורח החיים שלנו שונה, האמונות המחשבות- הם שם ואנחנו כאן וההיפך וזה רק הולך ומקצין.
אין לנו בכלל ממשקים. אין נקודות חיבור אין מגע. אנחנו לא מגיעים לשכונות שלהם הם לא לשלנו. לפעמים מתראים במשרד הפנים או בביטוח ולאומי או בבית חולים- במקומות הכי מבאסים גם כך. לפעמים באוטובוס או במטוס או ברכבת- זה לא תמיד זה מוציא את הטוב שבשני הצדדים. במפגשים האקראיים האלו התחושות שעולות בנו הן יותר בכיוון השלילי. כעס זרות ניכור ריחוק וזה הדדי.
אני לא כותב על יחסי חרדים חילוניים, זה לא המקום וזו לא המטרה.
אני רוצה לספר דווקא על ההיפך. על מה שקורה אצלי בשדות ישראל , במושב שלי בכרם מהר"ל ,כשקבוצות חרדיות מגיעות אלי ליום גיבוש לצוות קטן, ליום של הדרכה. במושב חילוני ,אצל אדם חילוני ופעילות חילונית, פעילות שלא קשורה לדת , בוודאי שלא במישרין או במתכוון.
את תוצאותיה החיוביות כל אחד מנכס לגורם שונה, זה בסדר גמור מצידי.
זה מתחיל בזה שכל השוני נשאר בחוץ. גם כל הציניות והלא מובן והלא מסכים. כל אלו בחוץ. אני משאיר אותם מחוץ למרכז ההדרכה שלי, מחוץ לראש שלי ואני יוצר חומה אטומה לחלוטין שמשאירה את ה"הם" וה"אנחנו" באותו הצד. וכשאנחנו באותו הצד ורק אז, כמו בתנאי מעבדה, נפרדים מהעולם, מופרדים מהעולם, מתעלמים מהעולם- רק אז אפשר בכלל להבין כמה אנחנו אותו הדבר. כמה בני האנוש דומים בצרכים שלהם, בשאיפות שלהם, בחלומות שלהם, גם כשזה מבוטא ביידיש.
לא מזמן הגיע אלי מנכ"ל חסידות "קלרין" וצוות מלמדיו ליום גיבוש לצוות קטן. זו חסידות ידועה וחרדית עד מאוד. השחור שחור והלבן לבן והזקן עבות. ואנחנו מתחילים בפעילות. תחילה, מודה, זה מוזר. עוברות כמה דקות ואני שם לב פחות לפאות ולציציות והם זורמים איתי, בדיוק כמו כל צוות הייטק או צוות מורים או צוות בנק. בקיצור- בדיוק כמונו, כמוני, והאמת, אולי אף קצת יותר כי יש בהם התלהבות ותמימות וסקרנות גדולה, אולי זה מפני שהם חפים מציניות.
על נושא הציניות ארחיב בהזדמנות אחרת. זו חוויה מדהימה בשבילי. אני סקרן בדיוק כמוהם ואני נלהב בדיוק כמוהם .
כשאנחנו מגיעים לסבב הפרגון וההוקרה מתפתח דיון, תמיד דיון, אותו דיון . הרי ביהדות אנו טוענים ש"אין אומרים שבחו של אדם בפניו שמא יגבה לבבו" אבל אנחנו נוהגים כמו יהודים טובים להתפלפל ולתת פרשנויות שונות לכתוב ומוצאים את הדרך לסייג אותו שכן "אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו – שלא בפניו" , ומוסיפים את "יהללך זר ולא פיך". ואחרי שאנחנו מוצאים את דרך הביניים של לפרגן מבלי שלבבנו יגבה, סבב הוקרה נפלא יוצא לדרך. אותו דיון עולה גם כאשר כל משתתף מתבקש לספר על עצמו, על "עיסתו". מהם התכונות או הכישורים בהם ניחן ושאותם הוא מציע לסביבתו. זה חלק לא פשוט בסדנאות, קשה לרובנו לדבר על עצמנו ועל אחת כמה וכמה בחברה המקדשת צניעות וענווה בסגנון "אין הנחתום מעיד על עיסתו" . אז אנחנו נכנסים לדיון מעמיק נוסף ומסכמים שבעיסתו הכוונה לסחורתו ולא למשאביו הנפשיים. והדיונים הללו נותנים לי אישור כניסה לעולמם התפיסתי התרבותי הרוחני , עולם עשיר וחושב ושואל ומעמיק. ולהם ניתן אישור כניסה לעולמי התרבותי הרוחני התפיסתי שהוא עשיר וחושב ומעמיק.
ואין התנגשות בין העולמות שלנו. יש הפריה הדדית והערכה הדדית וכל הסיסמאות והסטיגמות נשארות מחוץ למשחק. זה נדיר.
וכך בין אברכים מלומדים אני זוכה לשמוע שבחים בשפה גבוהה ועמוקה ואני, כרגיל, מתרגש כל פעם מחדש.
"הם" מחייכים כמונו ושמחים כמונו ומשחקים כמונו וילדים כמונו ונהנים כמונו גם אם זה ביידיש. "הם" קבוצה של מלמדים העוסקים באופן אינטנסיבי בלימוד ולמידה , ו"הם" מאפשרים לעצמם לקחת את החוויה למקומות הכי משוחררים והכי עמוקים- לקפוץ על החבלים, להתגלגל בחול, לעבור נהרות מדומים ,לשתף פעולה ולסמוך על האחר בתרגילי אמון מאתגרים, ובעיקר לצחוק עם כל הלב, לשחרר ולהשתחרר. מטרת יום גיבוש לצוות קטן הצליחה."הם" סוחפים אותי לא רק לחוויה עוצמתית אלא גם לזכות גדולה- אני זכיתי בטעימה מעולם אחר ויותר מכך- זכיתי להיות גשר, קטן מאוד אבל עדין גשר, בין שני עולמות ששוכחים לעיתים שהם חלק מאותו העם אותה הדת ואותה הארץ.
אנו יכולים לעזור לך לגבש את הצוותים בארגון שלך.
לחץ כאן כדי לחזק ולגבש את צוותי העבודה בארגון שלך
