בנקודה מסוימת בחיינו אנחנו מפסיקים לדבר על החלומות שלנו, מפסיקים לשאול את עצמנו מהם החלומות שלנו, וחלקנו בכלל מפסיק לחלום. מדוע? איך הפכנו מילדים מלאי תאוות חיים שאפתניים וחולמים למבוגרים שקצת הרימו ידיים? מדוע כילדים אנחנו מחוברים לרצונות שלנו? לדברים שאנחנו אוהבים, שואפים ומאמינים שנשיג. מה קרה שם בדרך? האם יש באמת אנשים שחיים אחרת? שעדיין חולמים? האם אנחנו רוצים לשמוע אותם או שזה יהיה מקור נוסף לתסכול? האם החולמים האלו הגשימו את החלום שלהם או התנפצו בדרך? האם הם שלמים עם הדבקות בחלום גם במידה ונכשלו בהגשמתו? ומה זה בכלל חלום במציאות היומיומית האינטנסיבית שלנו? האם חלום קטן נחשב? יש כזה דבר חלום קטן? מהו חלום בכלל? ולמה יש יותר ויותר אנשים שעוסקים בחלומות ומדרבנים אותנו לחזור לחלום? ולמה זה בעצם נוגע בנו?
מעטים הם האנשים שהתחרטו על דברים שעשו, רבים יותר התחרטו על כך שלא עשו.
רבים מאיתנו חלמו להיות ולהגשים, אך נסיבות החיים הביאו אותנו לוותר על החלום ולהאמין שהוא לא באמת ניתן למימוש.
לפעמים הויתור על החלום מותיר אותנו עם תחושת החמצה ולפעמים הויתור כל כך גדול שאנחנו אפילו לא יודעים מה הוא החלום אותו היינו רוצים להגשים לו ניתנה לנו האפשרות.
הרצאה מרגשת, המבוססת על סיפורו האישי של צבי ליבנה, זו תקנה לכם כלים להבין מה הייתם רוצים להגשים ולממש בחייכם כדי לחיות חיים משמעותיים ומלאי סיפוק, ומה הם הצעדים הקטנים שביכולתכם לעשות כדי לא לוותר עליו ולהכניס מעט (או הרבה) ממנו לחייכם.