"בשנת 2525…. אם האדם עדיין חי , אם האישה עדיין שורדת…. הם עשויים למצוא.. הם עשויים לשגשג…." מכירים את השיר הזה? שמתם לב שנשארו רק 508 שנים …..?

אני סקרן לגבי כל כך הרבה דברים, כשבראש הרשימה עומדת השאלה – מה יהיה בעולם הזה בעוד 20 30 40 50 שנה?…איך יראו החיים של הנכדים שלי? של הנינים שלי? אני מנסה לדמיין.אני חולם העתיד, והאמת, ואם לקרוא לילד בשמו- אני קצת אובססיבי לנושא. לא נעים אבל זו האמת העירומה והאובססיבית….

הסקרנות שלי נולדה ביום שנולדתי אבל באה לידי ביטוי סביבתי בגיל שנתיים, שזה הגיל שאתה מבקש שיקראו לך שוב ושוב את אותו הסיפור. בעוד שיתר הילדים סביבי חלמו על הנסיך והנסיכה שדוהרים לארמונם על הסוס הלבן, אני חלמתי על הנסיך והנסיכה שטסים לירח ובונים שם ארמון חדש , ארמון שבונים בלחיצת כפתור….

החלומות בנוגע לעולם העתיד החריפו כשלמדתי לקרוא בכוחות עצמי. למושב היה מגיע טנדר ישן ורעשן והוא שימש כספריה נודדת. אני קראתי הרבה מאוד או מעט מאוד- תלוי אם סופרים את מספר הספרים או את שעות הקריאה- קראתי במשך שעות אבל רק את אותם עשרה ספרים וכולם של ג'ול וורן…

קראתי בהם שוב ושוב, מהתחלה לסוף מהסוף להתחלה, הדפים כבר התבלו , אני התבגרתי , ג'ול היקר מת מזמן, אבל שנינו המשכנו לחלום המצאות.

הספרים המתפוררים של ג'ול וורן לימדו אותי שלושה דברים :
1. לדמיין המצאות מוזרות לא אומר שאני פסיכי, לפחות לא מהסיבה הזו.
2. כל שאדם חולם יכול /עשוי /עלול להפוך בעתיד למציאות.
3. יש דברים שאנשים יצטרכו בעתיד אבל הם לא יודעים מה הם כעת. וזה אומר שגם לא חולמים אותם. ומכאן שלא כל מה שלא נחלם לא יהיה. פשוט צריך את האדם שיבין מה בני אדם ירצו בעתיד ולהמציא אותו. אם לא השתכנעתם אז שאלו את סטיב גובס לגבי המצאת האיפון.

בעבודתי אני אוהב להשתעשע עם האנשים שאני מדריך ברוח ז'ולורנית-
אני מציע להם לקחת חלק בתרגיל שאכן נקרא על שמו,תרגילז'ול ורן:
כל משתתף מקבל דף בו מפורטים תחומי חיים שונים:תעבורה, תעופה, חינוך, בריאות, כלכלה וכו' ומכאן כל משתתף צריך לנסות ולנבא איך יהיה העולם בשנת 2100. אני מזכיר למשתתפים הצעירים שיתכן וחלקם אף יזכה להגיע לשנה היעודה וברור שילדיהם ונכדיהם יחיו בעולם ב 2100!וכך אני פותר טענה פוטנציאלית של …עזוב אותי, מה זה מעניין אותי מה יהיה אי פעם בעתיד…

והכיתה רוחשת, הדמיון מצית משהו אצל אנשים, רעיונות מופלאים עולים לפתע, לעיתים אני חושב שצריך לאסוף את הרעיונות הבדיוניים של המשתתפים ולאגוד בספר, יתכן וזה יהיה מקור השראה לרבים.

רגע בואו נחזור …יש פה משהו לא ברור?
יש למישהו ספק שכל אבל כל המכוניות ינהגו עצמן באופן אוטונומי, הרי זה כבר בשלבי פיתוח מתקדמים, זה אפילו לא עתידני מלבד ההכללה. ויש מישהו שלא ברור לו שכל כלי הטייס יהיו גם כן אוטונומיים ? הרי כבר היום הם נוחתים וממריאים אוטומטית והטייסים משגיחים ולעיתים לוקחים את ההגאים בידיים, אגב כמעט כל תאונות המטוסים נגרמות על ידי טעיות אנוש, המטוס שהתרסק בברזיל עם קבוצת כדורגל לעולם לא היה ממריא אוטונומית בלי כמות דלק מספיקה כי הוא היה מתוכנת בצורה כזאת.
ובעניין צבא ובטחון? מי צריך לסכן חיילים ? יהיו טנקים אוטונומיים …בטח בכלל לא יהיו טנקים, זה יהיה כמו במשחקי מחשב עם לייזרים ,שאגב יש כבר היום.

ובבריאות , וואוו,כאן יהיה עולם בדיוני זה ברור, בכל אחד מאיתנו יסתובב לו ננו גשש שיגלה מיד כל חריגה בחלוקת התאים, מחלת הסרטן תושמד לפני שתרים ראשה, הגוף שלנו יהיה מנוטר באופן קבוע ובמקרה של תקלה באחד האיברים נצמיח חלק חדש מתאי הגזע. זה כבר כאן עוד מעט.
כל זה בלי לדבר על הבנת המוח האנושי ,השכונה החדשה במאדים, ננו אנרגיה וטיול חללי די זול, אם לא לומר די ג'ול…
האם קוראי היקרים שמים לב למשהו מוזר.. ? כמעט כל דבר שנכתב כבר קיים, חלק בפיתוח אבל בעצם לא עלה שום דבר חדש של ממש, זה בגלל שאנו לא יודעים את מה שאיננו יודעים.

בני תמותה רגילים לא יכולים לדמיין משהו שלא קיים פיזית או נקלט בחושים והדמיון שלהם הוא פיתוח של הגירויים הקיימים בתודעה.
עכשיו רק תארו לעצמכם מה באמת יהיה בעוד קצת פחות ממאה שנים .נסו לכתוב מכתב מהעתיד.
אני כבר מדמיין את מילות הפתיחה במכתב שלי:
"טליה היקרה. המון תודה שבאת במיוחד לחגוג את יום ההולדת של סבא שלך. עשית דרך של 3 שעות טיסה מניו זילנד, זה לא קל. אני יודע שהכינוס המשפחתי חשוב לך, הרי לא מזמן כמעט נאספתי לאבותי בשל שפעת הסרטן, מזל שזה עבר ללא אשפוז. גם המתנה שלך נגעה לליבי ,תרתי משמע…הלב הקודם באמת התחיל לפשל, הלב החדש פשוט תותח. רואים שתאי הגזע שמגדלים שם אצלכם באיכות מדהימה. ולפני שאשכח, תעשי טובה ותבדקי לי מה המחיר של הרחבת הזיכרון, הפעם עבור סבתא, אתמול קלטתי אותה מזמינה את החופשה השנתית שלנו במאדים ליחיד..!!! כששאלתי אותה מה איתי היא נראתה מופתעת. לא יואמן, 132 שנות נישואין נשכחו ממנה כאילו כלום. מוזר, להזמין חופש היא לא שכחה…
אז אם בסדר מבחינתך תארגן לי את הזיכרון ואם המחיר סביר- אז שימחקו ממנו את תיקיית החופשות בכלל, אני קצת חנוק השנה, השקעתי הון בחלקי החילוף, היו פשוט כאלו מבצעים מטורפים- שתי ידיים במחיר של אצבע,
זוג כליות במחיר אחת וכו.

אוהב מאוד מאוד, סבא צבי".