אז האמת שכבר שנים אני מעריץ של לאונרדו דה וינצ'י בסתר ובגלוי. כל פעם שאני נתקל במידע חדש, בספר חדש, בתרשים חדש, ברעיון חדש , בכל דבר חדש פרי מוחו ודמיונו המדהימים , אני נעצר,  מחסיר פעימה וחושב עליו.  יש ואדם נולד ויד נעלמת, מעין יד אלוקית נוגעת בו, ממש כך , והוא הופך לדמות שתשפיע ותשנה את העולם לדורות ואלפי שנים, לתמיד. הסקרנות והיצירתיות שבו גורמת לי תמיד פליאה. יש יזמים,יש אנשים חדשניים, יש פורצי דרך ודרכים, אך יש אנשים שהם הכל והרבה הרבה יותר.,  אלה אנשים שיד נעלמה כמעט אלוקית נגעה בהם, כאלה שנשארים איתנו לנצח, מדוד המלך ושלמה , סוקרטס, אפלטון אריסטו, ובוודאי שדה וינ'צי.

אז החלטתי לפנות ל לאונרדו דה וינצ'י ולכתוב אליו במקום עליו. מין צורך לא ברור שלי אבל מבטיח שלא מזיק.

אז לאונרדו דה וינצ'י יקר. מאות שנים עברו ועדיין, להסתכל על פועלך ולא להאמין שכל זה אדם אחד. אתה נגעת כמעט בכל תחומי המדע, הפכתי לדמות הנותנת לאנשים השראה. אתה המצאת את המושג השמיים הם לא הגבול אף כי מעולם לא אמרת זאת. כתבת ביומנך " שלהט אינטלקטואלי מכבה את התשוקה, את החושניות" ועל כך ניתן לומר כפי שכתבה על עצמה סופרת מפורסמת שהיא הייתה נשואה לפליאה וכך גם אתה ליאונרדו, הייתה מאוהב בפליאה, אתה היית החתן.

מספרים שבצעירותך יצאת לטייל באזור מגוריך, ולפתע הגעת למערה. ניסית להתבונן לתוכה, לגלות מה יש בה, החשכה מנעה זאת מימך ולפתע ניצתו שני רגשות סותרים אך חזקים מאין כמותם. מצד אחד הסקרנות האדירה לגלות ולחקור והתשוקה לרכישת דעת, מה יש שם ? ומצד שני הפחד, חשכת המערה המאיימת. לאונרדו דה וינצ'י הצעיר לא ויתר, תשוקתו גברה על הפחד . והוא אכן גילה על דופן המערה מאובן של לוויתן.  כן, השילוב בין פחד לתשוקה אינו סותר כלל, כי התשוקה לחקור ולגלות מאירה את החושך, ככל שיגלה יותר כך יפחד פחות, כך התפתחת לדמות מיתולוגית, בזכות התשוקה לדעת, לחקור לגלות את צפונות העולם בכל תחומי המדע והאומנות. הסקרנות ויצירתיות שלך הובילו אותך למקומות חדשים ולגילויים נפלאים.

אני יודע שההתחלה שלך לא הייתה פשוטה וזה מעורר עוד יותר את הערצתי. נולדת לאמך הצעירה בת ה 16,ילד מחוץ לנישואין, לא פשוט. זכית בקושי להשכלה יסודית, הייתה לך העדפה לגברים, וכנראה הייתה לך גם בעייה רצינית של קשב וריכוז ואולי אף מידה קטנה של היפראקטיביות. היום היו מטעינים אותך בכדורים ואולי מדכאים בכך את עוצמת היצירה שלך. אבל אולי זה גם סוד הקסם שבך – היעדר הגבולות, היכולות לראות בלי מסגרות, להיות חופשי, לתת לדמיונך חופש לחקור. ביוזמתך הלכת ולמדת, רצית לחקור ולהכיר את כל תחומי הדעת והלכת ללמוד אצל הטובים ביותר.

שמעתי שנהגת ללכת עם יומן צמוד לחגורתך ורשמת את כל מחשבותיך ורעיונותיך. נמצאו אלפי רישומים.  זה מדהים, כולנו הולכים בעולם, עוברים בראשנו אין ספור רעיונות ומחשבות, אך רובן נשכחות. אתה הבנת שאינך ככל האדם, הבנת בחייך שאתה מטביע חותם, ועל מה לא חשבת, נדמה שהיית קם בבוקר, מתבונן על העולם בכל תחום אפשרי ושואל, איך אפשר לשנות ולפתח. הבנת שכל היסודות בנמצא, כל שצריך זה לחבר.  באחד היומנים כתבת לעצמך:"התבונן, הבחן, וצפה בנסיבות ובהתנהגותם של אנשים"  למדת מהתבוננות באנשים. גם חוש הומור היה לך, מספרים שהיית הולך ברחוב וכשהיית פוגש אנשים מעניינים היית מזמין אותם לסעודה וקורע אותם מצחוק מסיפוריך.

איך עשית זאת לאונרדו דה וינצ'י, איך ?  נדמה כאילו התבוננת על העולם ועל המדע כאילו הטבע הוא גוש חמר,  נתון שדרכו אפשר ליצור אין ספור צורות. כל מה שניתן ליצור ולהמציא ,כל דבר שעולה בדמיון . ואתה אכן ראית בדמיונך אופקים חדשים ומרתקים שלא היו כמותם.