אזרח ותיק – לא ותיק ולא נעליים

לא מאמין שאני אזרח ותיק! הסימן הראשון התרחש כבר לפני מספר שנים אך בחרתי להתעלם. הוא קרה ברכבת ישראל. הכנסתי את המקרה המצער הזה לאחת המגרות החבויות שבראש שלי , לאלו שהשתיקה יפה להן. אבל אתם יודעים הרי שלכל הדחקה יש סוף, וסוף ההדחקה הספציפית הזו  קרה לי בדיוק לפני שבוע .

לפני שבוע קיבלתי מכתב מפורש שהסביר לי שמה שקרה ברכבת לא נשאר ברכבת….אז מה קרה ברכבת ? עליתי לרכבת מבנימינה לתל אביב. צפוף, מלא, מקומות הישיבה תפוסים ואני עומד ביחד עם ציבור רחב בין המושבים. מולי יושבת בחורה צעירה ומתבוננת בי, לפתע חיוך על שפתיה. אני מתגבר על המבוכה ומחזיר חיוך, בכל זאת פער גילאים גדול, זה לא לעניין. לא לעניין אבל בהחלט מחמיא חייב לומר. היא שוב מחייכת. טוב, אני מחייך חזרה , נימוס מינמלי . עוד חיוך והיא מושיטה ידה לכיוון מושבה, אני מבולבל לגמרי.  מה ?? הלו גברת צעירה, יש פה מליון אנשים סביבנו,  בכל זאת. בעוד אני מתמהמה היא קמה ממקומה ומצביעה על המושב שזה עתה פינתה.

אני בהלם . מה ?? כל החיוכים והקריצות שהיה נדמה לי היו בכדי לרמוז לי שאת בחורה תרבותית? לי ? עלי ? והדרת פני זקן? מאיפה לך החוצפה הזאת להתייחס אלי בצורה משפילה שכזאת? זה החינוך שקיבלת ? להעליב, לפגוע ברגשות אדם מן הישוב???? טוב אז את זה עברתי איכשהו בשלום, כפי שכתבתי . התגברתי, המשכתי הלאה.

אבל אז הגיע האירוע המכונן הבא שהתרחש ממש לפני שבוע. אני יושב במשרדי על תכניות ורעיונות לשנה, לשנים הבאות, מרגיש חיות רבה, אני בכושר מכל בחינה שהיא.  עושה כושר, מסעות בחו"ל, פעיל כל שעות היום, חושב, יוזם, עובד, הכל. בקיצור, בשקלול הגיל הכרונולוגי, הגיל הפיזי והרגשי – אני בסוף שנות הארבעים בחיי, כך אני מרגיש וכך גם הסביבה מרגישה אותי. (לפחות כל אלה ששאלתי…)  אז נכון ,שערי האפיר, הלבין, נכון קמטים פה ושם, אבל זה זניח לסך הכל החיובי. אני מקבל את הדואר לשולחני וקולט מעטפה חשודה. משרד הרווחה.  מה לי למשרד הרווחה ? המעטפה נפתחת ואני לא מאמין. שימו לב לניסוח – קצבת זקנה, קצבת שאירים, סיוע לקשיש. הלו ראאבאק, אולי גם כתובת לבית אבות ? פיליפינית ? סבסוד נסיעה בחברה קדישא? טוב .ביטוח לאומי מודיעים שסוף סוף אחרי ששילמתי מאות אלפי אם לא מיליוני שקלים אני עומד לקבל 2100 דמי אביון  לחשבוני בכל חודש מפני שאני אזרח ותיק.

בדרך כלל אני שמח כשנכנס כסף לחשבוני. הפעם ממש לא. הם פשוט מקצרים לך את החיים.  קודם יאלללה תפרוש .אחר כך סיוע לקשיש, שארים, זיקנה. זהו, גמרו אותך. בחיי , המדינה רוצה לקצר את תוחלת החיים של אזרחיה. איך ? אז יש מקומות שם הדברים פשוטים יותר. למשל באלסקה שולחים את האסקימואים הזקנים למות בערבות השלג . בישראל אין שלג אז שולחים לך הודעות מביטוח הלאומי…אותו דבר.

העיקרון הוא פשוט – נהרוג אותם פסיכולוגית.. נודיע להם רשמית שהם ותיקים. שיש להם קיצבה לתרופות ופלאפל על הספסל הציבורי. מה צריך עוד אדם ותיק? אתה ותיק, אתה זקן, יש לך שארים? בוא נעביר להם ישר את הכסף, איתך מיצינו. חבל שלא הוסיפו במכתב שלהם גם את מספר הנוירונים שמתים לנו כל יום בראש ושלא מתחדשים. אז אני רוצה להציע משהו לביטוח לאומי. וכדאי להם להתייחס לעצה שלי ברצינות. כי יום אחד גם הם, כל אחד מהם, יקבל בדיוק את אותו המכתב. תהיו יצירתיים שם בביטוח לאומי, במשרד הרווחה. תחשבו במונחים של אזרח מנוסה למשל. אזרח חכם. אחלה אזרח?  אולי אזרח כבוד? למה המילה ותיק עושה לי רע. גם המילה קצבת שארים לא עושה לי טוב. והאמת- סיוע לקשיש… גם לא להיט.

אה, וזה שאתם מסיימים את המכתב בהסבר שאת כל החבילה הותיקה הזו כאזרח ותיק , אין  צורך לבקש כי אתם כבר מטפלים עבורי בכל הפרוצדורה-  ראו זאת כמסמר האחרון בארון הקבורה שלי כי  אפילו את הריצות במשרדים שלכם, התור, העצבים, כל האקשן- גם את זה לקחתם לי. אתם כבר מסדרים לי את כל הניירת. אני אוכל להמשיך לעשות גובלנים ולסרוג סודר על כיסא הנדנדה שבמרפסת שלי, העיקר שלא אתאמץ עוד.

מקווה שרק אזכור את כל שכתבתי מחר.

שלכם,

צבי לבנה.

Facebook Comments
צור קשר

    נגישות