כבד, כבד לכולנו. אלו ימים כבדים מעייפים ימים של חוסר וודאות .

ימים שהחשיפה שלנו לחדשות, למאמרים, לתקשורת על כל סוגיה נמצאים בשיא.

יש לנו עניין ויש לנו זמן. כולנו מודאגים, כל אחד ברמה שלו.

ואז קורה משהו טבעי- אנשים רוצים לעזור, אנשים רוצים להקל , אנשים רוצים שיהיה לנו טוב. וזה מקסים. זה מקסים כל עוד נשאיר את זה מקסים ולא נהפוך את הכוונות הטובות למשהו אחר. זה מקסים כל עוד אנשים ישתפו בחוויותיהם ולא יטיפו לאחרים לנהוג כמותם. זה מקסים כל עוד שלל העצות והחוויות החיוביות לא יהפכו לביקורת על מי שלא נוהג כך. זה יישאר מקסים כל עוד נותני העצות יבינו שמה שטוב עבורם לא בהכרח ובטח שלא מתאפשר עבור אחרים. בלי עצות בבקשה, אלו גבולות דקים והגבולות הללו נחצים בעיני יותר מדי.

אלו גבולות שנחצים מתוך כוונות טובות של אנשים טובים.

ואני לוקח כדוגמה את מה שפרסם מנכ"ל רשת אופטיקה הלפרין, יעקב הלפרין, על פני עמוד שלם בעיתון ידיעות בסופשבוע של ה- 20 למרץ 2020.

אין ביכולתי לענות לו דרך העיתון אז אגיב לדבריו כאן וכעת. אבל לא רק לדבריו אגיב אלא לכל אותם נותני עצות באשר הם . נותני עצות צצים כפטריות אחרי הגשם. פטריות אחרי הגשם זה דבר נפלא ובריא וטעים. אבל לא עבור כולם .

יעקב הלפרין מלא בכוונות טובות. הוא מנסה למצוא דברים חיוביים בסיטואציה נוראית. הוא חלק מאותו גל צונמי של נותני העצות בכל ערוצי התקשורת הקיימים. אבל שימו לב נותני עצות- כוונות טובות עלולות להיות פוגעות ורעות. לא פחות מכך. כוונות טובות עלולות להיות עיוורות לנזק שהן גורמות והן עלולות להיות יהירות ושיפוטיות.

אומר לכם למה .

לא כולם רואים בקורונה הזדמנות נפלאה להתבוננות פנימית, גילוי עצמי או משחקי קופסה עם הילדים. מדגיש, לא כולם. אין זה רלוונטי לחתכי אוכלוסיה רבים. אנשים בודדים, חולים , עניים וכאלו שהצטרפו אליהם כעת. הם קוראים את דבריכם, שומעים את עצותיכם , ואתם, עם כוונותיכם הטובות, נראים לא אחת מתנשאים, יהירים ופטרונים:

כותב יעקב הלפרין:"הדברים המצוינים שהקורונה עושה לנו"

חשבתי לעצמי שקורונה היא מחלה רעה! היא אסון, אבל!!! היא גם עושה דברים טובים היא גם פותחת לנו את העיניים, להלן כמה שורות שיעבירו את המסר בתקוה שזה ידבר ללב שלכם,…זו הזדמנות, ואפילו חד פעמית, בדור שלנו להיכנס לפרופורציות. לתת רגע מחשבה מה זה אומר לגבינו בחיי היומיום שלנו. נתחיל בקטן, במשפחה: אבא, אמא וילדים. כמה חשוב התא הזה וכמה הזנחנו אותו בשנים האחרונות: עבודה, בילויים, סמארטפונים ומה לא. ועכשיו, זהו, רק הבית והמשפחה תופסים את המקום הראשון, כפי שצריך מלכתחילה רק ששכחנו את זה"

יעקב אתה מדבר על הגילויים הנפלאים שבחיי המשפחה. מה עם אלה שאין להם משפחה, או מי שיש  משפחה אבל יחסיה עכורים. לצערנו יש הרבה משפחות שלא ישבו לשחק משחקי קופסה עם הילדים שלהם. שלל  יעקב הלפרין ושלל המנטורים לעת מצוקה חייבים לקחת בחשבון שכשאדם בודד קורא שורות בסגנון זה הוא מרגיש עוד יותר פחות טוב משהיה לפני קריאת המאמר. הוא עשוי להרגיש בודד יותר. הוא עשוי להרגיש עצוב יותר ועשוי להרגיש כואב יותר.ב לי עצות בבקשה זה עלול לפגוע עוד יותר באדם שאין לו משפחה כלל.

אל תנופפו במה שיש לחלקכם ואין לאחרים. אלו ימים רגישים ימים בהם נדרשת  בעיקר אמפתיה וחמלה אנושית, הרבה יותר מעצות, הרבה יותר מהטפות. אנשים מרגישים. יודעים היטב למה טוב להם ועוד יותר למה רע להם. אנשים זה כולל את כל האנשים. הבריאים, החולים, הלוקים בנפשם, הנכים, הנשואים, הרווקים,הגרושים, החברותיים, הבודדים, כולם.

לא כולם חיים את המודל הזה של אבא אמא ומשחקי קופסה. המציאות מורכבת הרבה יותר.

נותני עצות רבים קוראים לנו לחזור ל"ימים טובים של צניעות" משל חיינו כולנו בעולם של הבל הבלים וחומר.

בבקשה תרגיעו. בדבריכם יש ביקורת והיא שיפוטית, בימים כאלה מתבקשת חמלה ופחות התנשאות.

יש שמטיפים על צניעות, צניעות היא לא להטיף. כל אדם בוחר לחיות את חייו בדרכו.

הדוגמאות שמניתי עד כה הן חלקיק משלל העצות וההטפות הסובבות את כולנו בימים אלה. לכן אני פונה לכל נותני העצות, בין אם ברוח זו או ברוח אחרת.

צאו מהריבוע של עצמכם. לחיים אין מודל אחד. אין מודל טוב או נכון אחד ויש כאלה שאין להם בכלל אפשרות למודל כלשהו.

אתם בסדר עם הקורונה? יופי…

ספרו על החוויות שלכם, ספרו על עצמכם, אבל אל תטיפו. שתפו במה שנכון לכם, מה שעובד לכם אבל סייגו את דבריכם- זה נכון לי. אלו החוויות שלי. זה מתאים לעולם שלי, למערכת האמונות שלי. לא לכולם.