פרגון זה חלק חשוב בחיים שלנו. כל אחד מאיתנו בכל יום נתון חושב ומרגיש 70,000 מחשבות ורגשות בממוצע. את הנתון הזה אמר דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה. ואם אדם כזה אומר דבר כזה, לי נותר רק להסכים. טוב, לא רק להסכים, אלא גם לבדוק. לנסות לפחות.

אז ניסיתי והפסקתי מהר מאוד כי חששתי שהממוצע של כהנמן יוצא לי נמוך מדי. זה פשוט מטורף. העולם הרגשי והמחשבתי זה עולם אין סופי שעובד בלי הפסקה. סוס עבודה נדיר.  רק מהמחשבה על זה אפשר  לעלות עוד 70,000 מחשבות חדשות. לקחתי את המספר הזה וחשבתי עליו במונחים של תקופה בחיים. ניסיתי להיזכר בשנה בחיים שלי ולהעלות קצת או הרבה או משהו ממאות אלפי המחשבות והרגשות שחוויתי במהלכה. ועלו לי כל כך מעט ! זה הפתיע אותי. איך זה יכול להיות?????

אם כל יום בחיינו אנחנו חושבים כל כך הרבה ומרגישים כל כך הרבה, לאן כל זה נעלם? הרי אם נתבקש לתאר תקופה בחיינו, למשל בית ספר יסודי או תיכון או אפילו רק שנה בצבא, התיאור יהיה קצר. כמה שורות, דף אחד,  מספר דפים למשקיעים שביננו.  אז הפער הזה בין כמות הרגש והמחשבות לבין מה שאנחנו זוכרים מהם הוא אדיר.

על הפער הזה אני רוצה לכתוב. על מה שקורה בו ומדוע. בתכלס- השאלה המתבקשת היא מה אנחנו כן זוכרים ולא מה לא. אז ככה. אנחנו זוכרים אירועים, חוויות, רגעים חזקים, קיצוניים, מכוננים. לטוב ולרע. לצורך העניין- מבית ספר התיכון נזכור את המקצוע שקיבלנו בו 100 ואת המורה שאהבנו ושהחמיא לנו לפני כל הכיתה, את המקצוע שקיבלנו בו נכשל ואת היום שהמורה תפס אותנו מעתיקים במבחן וצרח עלינו קבל עם ועדה. נזכור את הילד או הילדה שהיו החברים הראשונים שלנו ואת היום שבו הם זרקו אותנו….את החבר הכי טוב ואת הפעם ההיא שברחנו לים ונתפסנו, את הפעם שכמעט טבענו ואת המנהל שזימן את ההורים שלנו לשיחת אזהרה. את מסיבת הסיום  ואת החרם שעשו עלינו בשבוע הראשון של כיתה י' ואת מסיבת סוף הקיץ בי"ב.

זהו. כמה שורות יצא לי? שלוש שנים בחמש שורות. וזה מעט ממה שחווינו. מה מעט, זה כמעט כלום ממה שחווינו, אבל זה מה שאנחנו בנויים לזכור. ומה אפשר לעשות לגבי זה? איפה יכולת ההשפעה שלנו? לקבל את זה וזהו? בגדול כן אבל, ואבל גדול- אם אתה מודע לזה, לפער הזה, יש לך יכולת השפעה אדירה. כל אחד מאיתנו יכול ליצור ולהוסיף רגעים כאלה, חוויות מכוננות כאלה, "פיקים" חיוביים כאלה. אנחנו יכולים ליצור רגעים חיוביים, משמעותיים, רגעים כאלה שנזכור. אנחנו יכולים וצריכים ליצור את החוויות האלה שיהיו בספקטרום החיובי הרבה יותר מאשר בשלילי. אנחנו יכולים ליצור אותם עבור עצמנו ועבור הסביבה שלנו. עבור הילדים שלנו, עבור המשפחה שלנו, החברים שלנו, העובדים שלנו.

 איך יוצרים רגעים כאלה? במיליון דרכים. תחשבו לבד. רמז- הוקרה ,הערכה ,חיזוק טיפוח ופרגון אמתיים. רמז- לתת ביטוי רחב יותר לעולם הרגש שלנו. לעצור מדי פעם ולומר במילים פשוטות לתוך העיניים של הילד שלך או הבן זוג שלך או אמא שלך או חבר שלך- אני אוהב אותך לא משנה מה.  הם יזכרו את זה. באחריות.

כמו בחיים גם בארגון – אם תתן לעובד לבטא את החוזקות והכישורים הייחודיים שלו, הוא יצליח יותר, בודאות! תפרגנו לעובד שלכם והוא יתן את המקסימום שלו בעבודה. אתם מוזמנים לסדנא ייחודית ומרגשת בנושא העצמת עובדים שתתן לכם את הכלים להפיק מהעובדים שלכם את המקסימום.